את בן הזוג שלי הכרתי כשהיינו בצבא. אז, כשהיינו צעירים ויפים לא חשבנו בכלל על האתגר של המיקום הגיאוגרפי שליום חתונתנו כי הרי איזה ילדים בכלל לוקחים דבר כזה בחשבון כאשר מדובר על זוגיות בלתי אפשרית שמתקיימת בזמן השירות הצבאי. הכרנו בבסיס שבו שירתנו יחד ומהר מאוד הבנו שזו אהבה אמיתית. עם זאת, אחד האתגרים הגדולים שלנו היה לתמרן את סופי השבוע שלנו יחד: הוא היה במקור מאילת ואני מרמת הגולן. המשמעות הייתה שכל סוף שבוע שיצאנו הביתה היינו נוסעים פעם אליו ופעם אליי. אחרי שהשתחררנו והחלטנו להתחתן היה לנו ברור שהאירוע יתרחש באחד האולמות במרכז. לא הייתה כל ברירה אחרת- אולמות במרכז זו הפשרה ששני הצדדים נאלצו להסכים איתה. המשפחה שלו תאלץ לעלות צפונה והמשפחה שלי תצטרך לרדת דרומה, וכך אולמות במרכז זו נקודת האמצע בה שני הצדדים צריכים להיפגש. יתרה מכך, רוב אולמות האירועים הם אולמות במרכז ולכן המבחר היה גדול יותר והיה לנו קל יותר להתלבט היכן נרצה להתחתן. מאחר ויש מבחר רב של אולמות במרכז אז היה לנו קל יותר לבדוק כמה שאהבנו את הקונספט שלהם.
לשנינו אין משפחות גדולות ולא התחברנו לרעיון של אירוע המוני ומוגזם. רצינו אירוע צנוע עם האנשים הכי קרובים אלינו כך שהחתונה תהיה קטנה ואינטימית. מאחר ואף אחת מאיתנו לא גדל ליד הים, המקום האהוב על שנינו היה שם. החלנו שלמרות שאולמות במרכז ליד הים יקרים יותר, לא נתפשר ומבחר אולם שיהיה ליד הים. באותה נשימה, בגלל שאולמות במרכז ליד הים סובלים מלחות רבה יותר, החלנו לבחור תאריך שמזג האוויר יהיה בו נעים אבל עם אפשרות לגשם. מקסימום נקיים את החופה בתוך האולם. אחרי התלבטות בין שני אולמות במרכז בחרנו בזה שהיה מחולק לשני מפלסים- המפלס בו מתקיים האירוע והמפלס הנוסף בו מתקיימת החופה. באופן זה החופה התקיימה על רקע הים שזה הדבר המרכזי שחיבר בין בן הזוג שלי וביני וגם יצר אווירה נעימה ורומנטית באירוע החתונה עצמו. שמחנו מאוד שזה האולם שבחרנו בסופו של דבר.